<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ח</h1>
<h2>דף פט.</h2>
אמרו חכמים שאסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, לפיכך כותבין כתובה קודם כניסתו לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו, והחתן נותן שכר הסופר, וכמה הוא כותב לה, אם היתה בתולה אין כותבין לה פחות ממאתים דינרים ואם היא בעולה אין פוחתין לה ממאה דינרים וזהו הנקרא עיקר כתובה, ואם הוא רוצה להוסיף לה אפילו ככר זהב מוסיף, ודין העיקר ודין התוספת לרוב הדברים אחד הוא לפיכך כל מקום שנאמר כתובה סתם הוא העיקר והתוספת כאחד (ע"פ רמב"ם אישות פ"י ה"ז וע"ש). ומספר הכתובה נלמד שכתובת בתולה מן התורה מכמוהר הבתולות שכתוב שם כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא, ותנן בפרק בתרא דכתובות (ק"י ב') נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל, שאינם כל כך טובים, רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא, דקסבר כתובה דאורייתא (גמרא שם) ואמר רבי יוחנן (שם ע"ז א') כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו (שם י' א' ותד"ה אמר), ואף על פי שאומר שם באותו פרק (ק"י ב') על ברייתא אחרת לאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל כמו כן בפרק המגרש (גיטין פ"ה ב') מצינו לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופוסק רב נחמן הלכה כמותו בפרק יש נוחלין (ב"ב קל"ו א'). והשקל הוא ארבעה דינרים והדינר שש מעה והמעה על פי הקבלה היא משקל שש עשרה שעורות. חכמים תקנו כתובה לאלמנה שלא תהא קלה בעיניו להוציא (בתו' שם).
